קשר רב דורי - תיעוד א'
נווט למעלה

לובה כצנלסון
לובה עם תלמידים.jpg 
​הסיפור תורגם משפת סימנים ע"י הגב' רויטל גואטה.

 שלום, קוראים לי לובה כצלנסון החיים שלי די רגילים נולדתי באוזבקיסטן במחוז טטקשיין ב-1965. אני הבת הרביעית במשפחה כל המשפחה שלי אינם חרשים.

כשהייתי תינוקת אמי לא הבינה כי אני חרשת, ישנתי הרבה והייתי שקטה. בגיל חצי שנה גלתה אמי שאני חרשת אמי   שמה לב שאני חרשת בגלל שהילדים עשו הרבה רעש ואני המשכתי לשון.

אמי לקחה אותי לרופא, כדי לבדוק אם אני   חרשת, הרופא בישר לאמי שאין לי שום דבר, לאחר שאמי שמה לב שאני לא מגיבה לכל מיני דברים אז לקחה אותי, לרופא אחר והוא אמר שאני חרשת!

בגיל שלוש הלכתי לגן של חרשים, שבו התחלתי ללמוד שפת סימנים ברוסית.

שיחקתי בכל המשחקים שגם האחים שלי שחקו בהם כמו: מחבואים תופסת ועוד... בבית הספר היסודי למדתי בבית ספר של חרשים, בגיל חמש עשרה נרשמתי  לפנימייה של חרשים. בפנימייה זו למדו גם נוצרים ובפנימייה זו לא עשו בגרות.

בגיל שמונה עשרה התחלתי לעבוד בתפירה אחרי זה חיפשתי בעל יהודי כי איפה שגרתי לא היו הרבה בחורים יהודים , וכאשר הגיע בחור יהודי מיד שדכו אותו לאחת הבנות, וגם הוא חיפש אישה יהודייה, הוא היה מרוסיה וקראו לו אנטולי( הוא היה כבד שמיעה)  ואז אחרי חודש התחתנו ועברנו לרוסיה.

בשנת-1979 עלינו לארץ אך קצת התקשנו בקבלת הויזה כי היינו ברוסיה ובאותה תקופה ברוסיה היה קשה מאוד לקבל ויזה, כשעלינו לארץ גרנו בישוב ספיר בערבה.

יש לי  בת ובן בוגרים, זה לא היה פשוט לי בתור חרשת לגדל את הילדים, לדוגמא כשנולדה ביתי הבכורה אז בגלל שלא שמעתי אותה  היא היתה ישנה לי על היד כל הזמן, ואצל  הבן השני המצב היה יותר קל כי היה מכשיר -סנסור, שהוא הודיע מתי הילד בוכה.

אחרי זה עברנו לגור בערד  והמועדון חרשים הכי קרוב היה בבאר שבע.  אני עבדתי קצת בתפירה ובמוטורולה. אחרי זה גרנו במרכז שפירא 9 שנים עד אשר התחלף ראש מועצה ואני ובעלי התגרשנו הוא עבר לגור בדירה אחרת ואני  עברתי לגור בקרית גת ואז התחלתי להיות במועדון  החרשים שבקרית גת. אני כיום עובדת כל יום עד אחד בצהרים, אני מנקה ומבשלת לבד אני וגם הולכת לקניות בדרך כלל לבד, אלא עם זה משהו קשה מאוד.

התפקיד שלי במועדון החרשים כיום הוא יושבת ראש המועדון וזה אומר שאני צריכה לדאוג לכל הפעילויות ושיהיה פתוח ומסודר ואם משהו מהמועדון צריך עזרה אני עוזרת לו ופעמיים בשנה אני נוסעת לתל אביב לכנס מועדוני החרשים בארץ.

 אני יכולה לטוס ולטייל  לבד, וגם טסתי לארצות הברית לבקר קרובי משפחה. בגיל עשרים נתקתי את הקשר עם חברי ללמודים מגיל שלוש, וכשהייתי בת חמישים וחמש נפגשתי עם כל הכיתה. בשנת 2013 כשהייתי בת 57 ערכתי יחד עם ביתי ובני טיול שורשים לאוזבקיסטן. כיום אני בת  59  ולשלושת החברות הכי טובות שלי קוראים נטלי. ​